בלי מילה אחת בבת ים

ראיתי אותה впервые במסיבת רווקים של חבר. מועדוני חשפנות לא היו הקטע שלי, אבל הלכתי כי הרגשתי מחויב. חשבתי שאגיע, אשתה כמה בירות, ואז אגיד שיש לי עבודה בבוקר ואברח מוקדם. זה היה לפני לינה.

צפיתי ברקדניות לפניה, אבל אף אחת לא עשתה לי כלום. אין לי טענה אליהן, אבל קעקועים וחלקים מזויפים זה לא אני. אני בעניין של יופי טבעי, כזה שפשוט קיים ולא צועק תשומת לב. זו הנטייה השמרנית היחידה שלי, אז תנו לי את זה.

אני אוהב להעמיד פנים שהתכוונתי לצאת רגע לפני שלינה עלתה לבמה, אז אני אמתח קצת את האמת ואומר שכבר קמתי. אבל ברגע שראיתי אותה – חזרתי לשבת. היא תפסה לי את העין מיד. רזה, בלונדינית, שדיים טבעיים, בלי קעקועים, בלי פירסינגים משוגעים. המנחה אמרה שהיא מבת ים.

היא לא רק נראתה אחרת. היא הייתה אחרת. כל השאר עשו גרסה של אותו דבר – רועש, מבריק, התעמלות-חשפנות על משהו כמו קארדי בי. לינה האטה את הקצב. האורות ירדו. אלומות הלייזר נעלמו. היא יצאה ל"Two Weeks" של FKA twigs, ואחר כך ריקוד שני ל"Glory Box" של Portishead. יותר מחצי האולם איבד עניין. החברים שלי הלכו לעשן או לחדרים פרטיים. אבל בפעם הראשונה כל הערב – אני הייתי ממוקד בבמה.

לא יכולתי להסיט את המבט. לינה הייתה חיננית. כל תנועת יד או הטיית ראש הייתה בעלת משמעות. היא לא סתם רקדה לשיר. היא פרשה אותו דרך תנועה. לא נראה שהיא אכפת לה כמה קהל היא מאבדת. היא עשתה משהו מיוחד בשביל מי שרצה משהו אחר. בשביל אנשים כמוני.

הרגשתי חיבור אליה כמעט מיד, ואני לא בטוח למה. זה היה יותר מהמראה שלה. זה היה איך שהיא זזה ואיך שהיא לא פחדה לעשות את שלה. אני לא אגיד שזה היה אהבה, אבל זה היה משהו. הרגשתי כאילו אני כבר מכיר אותה, למרות שלא.

בימים הבאים היא רדפה אותי. כשהכי לא ציפיתי – היו לי הבזקים שלה. איך הירכיים שלה מתנדנדות כשהיא הולכת, איך היא מסובבת כתפיים, או התנועה האיטית של הזרוע כאילו עדיין יש לה זיכרון שרירים משיעורי בלט.

לא יכולתי לתת לזה להיגמר אחרי הלילה ההוא. ובפעם הראשונה בחיים שלי הלכתי למועדון חשפנות לבד. לא רציתי חברה. פשוט הייתי צריך לדעת אם אני ארגיש אותו דבר אם אראה אותה שוב.

הרגשתי. ביקור אחד הפך לאחר, ואחרי כמה שבועות כבר הייתי קבוע. לפני שהיא עלתה לבמה, בדרך כלל נשארתי רחוק מהבמה. אם היה משחק בטלוויזיה – צפיתי. אם לא – דיברתי עם הברמן וינס או הרגתי זמן בפינבול.

כשהאורות ירדו – ידעתי שזו ההתחלה שלה. אז הייתי מתקרב לבמה כמה שאפשר בלי להיראות מוזר. בסוף היא התחילה לשים לב. היא הייתה סורקת את הקהל עד שמוצאת אותי, מחייכת, ובסוף הסט שלה הייתה זורקת מבט מעבר לכתף רק כדי ליצור קשר עין. זה הרגיש כמו שהיא אומרת "אני רואה אותך".

למרות כל הזמן שביליתי במועדון, עדיין לא דיברתי איתה. אפילו לא מילה אחת. השאר רקדניות היו יורדות לרצפה אחרי הסט שלהן, מתערבבות, מתגרות ומנסות לגרור בחורים לחדרי VIP.

לינה מעולם לא עשתה את זה. היא הייתה יוצאת, רוקדת שני שירים, ואז נעלמת מאחורי הקלעים עד הפעם הבאה. כמה שרציתי לדבר איתה – דווקא אהבתי את זה בה. ואם להיות כנה, אני לא יודע איך הייתי מתמודד עם זה שהיא הולכת עם בחורים לחדר שמפניה לילה אחרי לילה. זה הפחיד אותי. הייתי מקנא במשהו שלא קרה בכלל, ולא היה לי זכות להרגיש ככה, אבל זה היה שם.

ככה הפך השגרה שלנו. אני מגיע רק בשבילה, צופה בה רוקדת, ואז הולך. לא הייתה לי שום סיבה אחרת להיות שם. שום דבר אחר במועדון לא עניין אותי. אני לא בטוח כמה זמן זה היה יכול להימשך ככה, כנראה חודשים, אולי יותר – אבל הכל השתנה כשעשיתי טעות מטומטמת.

בדרך כלל לא שתיתי הרבה כשבאתי לראות אותה. שתי-שלוש בירות, לא יותר. לילה אחד, אחרי בערך חודשיים של ביקורים קבועים, משהו בתוכי נשבר. זה היה ליל שישי, אין עבודה בבוקר, והתחלתי לשתות ולא הפסקתי. לא הייתה לי אישה או חברה שמחכה לי בבית, וכל הזמן שביליתי במועדון חשפנות סוף סוף עלה לי.

איבדתי ספירה כמה בירות שתיתי, ועוד כמה שוטים מעל. אחרי הסט השלישי של לינה הייתי די שיכור, ושבועות של תסכול מיני התפרצו. תפסתי אחת הבנות מהרצפה. אני לא זוכר אפילו את השם שלה. קוקו או שוקולט. אולי סוכר. משהו כזה. אמרתי לה שאני רוצה VIP. היא נראתה מופתעת. בדרך כלל הבנות צריכות להתחנף לבחור לפני שהוא מוכן לשלם כל כך הרבה. אני כמעט לא הייתי צריך להגיד כלום. היא ראתה את המבט על הפנים שלי.

כשהגענו לחדר היא התחילה בשיחה ידידותית, מנסה להבין מה אני מחפש. הייתי שיכור מדי, והראש שלי היה מלא בכל תנועה של לינה באותו ערב, כדי להיות משהו חוץ מישיר.

"אני רוצה לזיין," אמרתי.

היא נתנה לי מבט עצבני. "אתה שוטר או משהו?"

"לא. אני סתם רוצה לזיין."

"זה מלכוד אם אני שואלת ואתה—"

"אני לא שוטר, פאק," אמרתי יותר בקול רם ממה שהתכוונתי. "אני לא שוטר, אני נשבע. אני פשוט צריך… אני צריך את זה. בבקשה."

"אוקיי חמוד. אני שומעת אותך." עדיין ראיתי ספק על הפנים שלה, אבל היא הייתה שם כדי להרוויח כסף. "מה שאתה מבקש זה במחיר. יש לך מזומן?"

"כמה?"

"אלף חמש מאות."

היה לי חמש מאות בארנק.

"כמה למציצה?"

"שש מאות."

"יש לי חמש."

"זה לא משא ומתן חמוד."

"ומה על יד?"

"שלוש מאות."

"עסקה."

שלפתי את הארנק והתחלתי לספור עשרים.

"רגע." היא נראתה מבוהלת עכשיו. "ככה לא עושים דברים פה."

"אז איך?"

היא נשענה החוצה מהדלת וקראה במסדרון. "סטייסי!"

כמה שניות אחר כך אישה חדשה הופיעה בפתח.

"זה," אמרה הרקדנית. "שלוש מאות."

סטייסי הנהנה.

"אדוני, כשאתה יוצא אתה נותן שלוש מאות לגברת סטייסי כאן, הבנת?"

"כן, שלוש מאות לבלונדינית. הבנתי."

"ורק כדי שיהיה ברור, אם תנסה לצאת בלי לשלם – חשבון בית החולים שלך יהיה הרבה יותר משלוש מאות. הבנת?" סטייסי נעצה בי מבט.

"בהחלט. שלוש מאות ביד שלך ברגע שאני יוצא מהחדר."

שתי הנשים הסתכלו אחת על השנייה והתכווצו באותו רגע. סטייסי הלכה, והרקדנית חזרה פנימה.

היא התיישבה לי על הברכיים, פישקה רגליים מעליי.

"לפני שמתחילים, תקשיב. אני נוגעת בך, אתה לא נוגע בי. בסדר?"

"כן."

"אני פשוט אשב פה קצת, עלייך. משפשפת. תגיד לי כשאתה קשה."

"אני קשה עכשיו."

היא הושיטה יד למישוש כאילו לא מאמינה לי.

"באמת," היא אישרה. "ככה זה הולך. הדלת חייבת להישאר פתוחה בשביל הבטיחות שלי. אף אחד לא בא לכאן חוץ מהרקדניות האחרות. הן יודעות לא להסתכל לחדרים."

"אוקיי." לא היה לי אכפת מהחוקים. פשוט רציתי לגמור.

"עכשיו אני הולכת למצלמה לשלוף חוט. זה נותן לנו עשר דקות. זה כמה זמן שיש לך."

"בסדר," אמרתי, יודע שאני כנראה צריך רק חמש.

"טוב," היא אמרה, טופחת לי על החזה כשהיא קמה. "תוריד מכנסיים, ואני חוזרת מיד."

אחרי שהתעסקה עם המצלמה היא הסתובבה וראתה אותי יושב שם, מכנסיים עד הברכיים, תחתונים חצי למטה, זין עומד זקוף ומתחנן למגע.

היא התיישבה לידי, לחצה את השדיים על הזרוע שלי. היא קירבה את הראש שלה לשלי, הסנטר כמעט נשען על הכתף. הרגשתי את החום של הנשימה שלה על הצוואר כשהיא לקחה אותי ביד.

"יש לך זין יפה," היא אמרה כשהאצבעות שלה התהדקו סביבו והתחילו לשפשף לאט.

עצמתי עיניים. לא הייתי צריך לראות אותה, לא הייתי צריך לשמוע אותה. כל מה שרציתי זה לחשוב על לינה.

"זה מרגיש טוב חמוד? אתה אוהב איך זה מרגיש?" היא כבר האיצה את הקצב, אולי דאגה שאני שיכור מדי כדי לגמור בעשר דקות.