תצוגת חג מולד מלוכלכת בתל אביב
סנדרה הייתה בנערת הליווי של התל אביבית רק שבועיים. הם קיבלו אותה למרות גילה הצעיר יחסית והרעיונות הפתוחים שלה על חיים וסקס. היא הייתה חדה, עם תואר מצטיין מהאוניברסיטה העברית בביולוגיה ואנתרופולוגיה, והיא ידעה הכל על גוף האדם ועל תשוקות.
האהבה שלה ללמידה ולחוויות לא הכירה גבולות, מה שהפך את העובדה שהיא עובדת כנערת ליווי למשהו קצת מפתיע. אבל הכוח הגדול שלה היה החיוך, האנרגיה המטורפת והרצון הבלתי נגמר להעניק הנאה מושלמת. היא הכירה את הגוף ואת הפנטזיות של גברים בעל פה.
ה"מאמא" של הסוכנות חשבה שהיא תתאים מצוין ללקוחות צעירים ותפתח להם עולם של פנטזיות.
"אלוהים יודע," היא אמרה, "עם החיוך שלה והשכל החד היא תדע בדיוק מה הם רוצים."
שאר הבנות הסכימו, וכשסנדרה עם השיער האדום הבוהק, השפתיים העסיסיות והפרצוף המלאכי שלה הגיעה לראיון – היא כרכה אותן סביב האצבע הקטנה שלה תוך דקות.
אבל כבר אחרי שבועיים המאמא התחילה לפקפק בהחלטה שלה.
בערב חג המולד, סנדרה קיבלה משימה להקים תצוגת "מולד" גדולה בדירה יוקרתית בתל אביב – תפאורה לחגיגה פרטית של לקוחות. מה כבר יכול להשתבש?
זאת הייתה משימה פשוטה, אבל לסנדרה היו רעיונות גדולים. יותר דמויות, יותר תשוקה, יותר כיף. היא הלכה על זה בגדול – השתמשה בבדים רכים, צעצועי מין, ויצרה סצנה חיה ומלאה. היא סידרה הכל, נסוגה צעד אחורה והרגישה גאה ביצירה שלה.
היו חלונות ב"פונדק" עם אנשים עירומים בפנים. שלושת החכמים עמדו קרוב לתינוק ישו, והבתולה מרי ויוסף (ההורים הארציים) כרעו לידו, אבל עם ידיים במקומות מעניינים. היו סוחרים ונשותיהם עומדים סביב האסם, ואפילו רועים ש"טיפלו" בעדר שלהם בלילה.
סנדרה לא יכלה להיות גאה יותר. היא שלחה הודעה למאמא שהיא סיימה והלכה "להתפלל".
זאת באמת הייתה תצוגה מרשימה.
בכל סצנה תמיד יש משהו שקצת יוצא דופן. לא נכון. לא מציאותי. פשוט מלוכלך.
המאמא כמעט הפילה את הלסת כשהיא ראתה את התצוגה. חצי ממנה היא לא האמינה, חצי היה מודרני מדי, וחצי – היא ידעה שהמתמטיקה שלה גרועה – אבל חצי מזה היה פשוט פורנו.
היא הייתה חייבת לדבר עם סנדרה לפני שהלקוחות יגיעו. היא מצאה אותה "מתפללת" – יושבת בכנסייה הקטנה של הדירה, גבה אל הקיר, מסתכלת על המזבח. ביד שלה היה שרשרת עם צלב, היא סובבה אותו בין האצבעות, הברכיים צמודות, הרגליים פשוקות, והשמלה הלבנה מופשלת עד המותניים. היא חשפה הכל מהמותניים ומטה.
אלוהים הסתכל.
המאמא רק תהתה איך היא איבדה את התחתונים, למה היא יושבת על הרצפה הקרה עם התחת החשוף, ולמה הכוס שלה כל כך רטובה. מבריקה, כאילו היא כבר… היא קברה את המחשבה עמוק. ועדיין – הפרצוף שלה היה מלאכי ומלא אושר.
"סנדרה," המאמא התחילה, "נדמה לי שיש לך כמה הסברים לתת. תבואי איתי לתצוגת המולד, יקירה?"
סנדרה הלכה אחריה בחיוך גדול.
"מה את רואה?" שאלה המאמא.
"עבודה של אלוהים," ענתה סנדרה.
המאמא הרגישה מיואשת. היא ליטפה את המצח שלה, חיפשה מילים, אבל בסוף יצאו לה בדיוק המילים שסנדרה הייתה משתמשת בהן.
"הבגדים הצבעוניים כמו קשת בענן לתינוק," היא כיווצה שפתיים, "זה הולם את התקופה ההיסטורית?"
סנדרה חשבה רגע. "הבגדים מייצגים חופש מדעות קדומות. התינוק רק נולד, ולמרות שיש לו זין, עדיין אי אפשר לדעת באיזה מגדר הוא יבחר."
"הוא?" הגיבה המאמא בהלם. "ומה עם הפונדק? יש ארבעה חלונות, בכל אחד סצנה. אלוהים דיבר איתך על זה?"
